שתית דמויות של דמויות - רצון להתגלות ורצון בבהסוואה ובדקות לאדם

ישנן שתי תכונות כאילו מנוגדת של הרבה מהדמויות שפגשתי הן בתוכי והן בעבודה עם אנשים אחרים. לכל תכונה כמובן צריך פוסט נפרד אבל כרגע אני כותב אותם ביחד.

תכונה אחת היא שדמויות רוצות להתגלות. 
ברגע שדמות מרגישה שהיא רצויה (ולעתים גם אם לא) אז היא מנסה להתגלות. היא שמיחה להתגלות, היא שמחה שמכירים בה, ש"נותנים לה את הכבוד המגיע לה"

תכונה שנייה - דמויות רוצות להישאר דבוקות לאדם ולזהות את עצמם אתו
הרבה פעמים אני רואה שדמויות מנסות להשאר דבוקות לאדם וחושבות את עצמם כחלק מהאדם עצמו. מכיוון שדרך המימוש של דמויות בעולם הם גם דרך בני אדם הדמויות, במיוחד אם הם ארכיטיפיות (ולא רק) הן מנסות להישאר דבוקות לאדם, כאלו שרק כך הן יכולות לשרוד.
לעתים הן מחזיקות את עצמם כל כך צמודות לאדם עצמו כך שלכאורה הן הוא ובמיוחד הוא זה הן.

דמויות מסוימות כל כך לא רוצות להיפרד מהאדם, להרגשתי בגלל שהן מרגישות שאם הן תפרדנה ממנו, אז לא יהיה להן קיום עצמי. כלומר זה סוג של טפילות שהיכולת שלהן לשרוד תלויה בזה שהאדם תלוי בהם. כאילו שהן רוכבות עליו (בתוכו).

התפתחות
שתי התכונות הללו נראות כהפוכות אבל למעשה לדעתי הן לא הפוכות. בהתחלה הדמויות (חלק מהן) רוצות להשאר דבוקות לאדם כי כך יש להן קיום. ברגע שהאדם או מי שעובד איתו מאפשר להם חייים משל עצמם אז הן יכולות להתגלות כפי שהן. כלומר ברגע שמקשיבים להן ומסכימים לקיום העצמאי שלהן הן כאילו קופצות מתוכו ומתגלות, בשמחה רבה.

עוגן בעבודה (אחד מהם) - כיווץ והרפיה של העיניים ובכלל

קשה להסביר את מהות העבודה לפני שמנסים בה ובכל זאת יש לי רצון לעשות זאת.
אני אנסה להסביר את אחת העוגנים האפשריים של העבודה הזאת.

יש להבין שהעבודה הזאת היא עמוקה ופוסעת למרחבים רבים, ולפיכך צריך עוגן שצריך להיות בו ולחזור אליו במקרה הצורך.

ישנו תרגיל בפאולה שבו מכווצים את העיניים ומניחים להם, מכווצים, ומניחים להם, מכווצים ומניחים להם.
זהו תרגיל מצוין בפני עצמו, תרגיל מצוין להתחלת העבודה, ותרגיל מצויין שיכול לעזור לחזור לכאן ועכשיו מתוך העבודה או בסוף העבודה.

הרעיון בתרגיל הזה, הוא פשוט לכווץ את העיניים ולהניח להם. לכווץ את העיניים ולהנח להם, וכך לאפשר לכל הגוף והנפש (והרוח) להגיב לתוך התרגיל הזה. כלומר יש עוד איברים שיכווצו ויחזרו, שיתכווצו ויחזרו, ואולי יעשו תנועות משונות מסוגים שונים.

התרגיל הזה הוא תרגיל תנועתי פשוט, בלי שום קול, כאשר הוא יכול לגרור אחריו את הקול ואת התנועה ואת הנפש כולה, אבל הוא לא חייב.
כדאי לתרגל ולהכיר את התרגיל הזה בתור עוגן לתוך העבודה הזאת.

דמויות הן משהו פיזי

כאשר אני מתייחס לדמויות, אני מתייחס לדמויות קונקרטיות - אמיתיות.
דמויות פיזיות, דמויות קוליות.

אין הכוונה לקונספט של דמויות, להבנה תיאורטית של דמויות.

הכוונה לדמויות חיות,  אמיתיות, כאלה שאפשר לגעת בהם ו/או לחוש בהם ו/או לשמוע אותם ....
זה מאוד שונה מטיפול פסיכולוגי יונגיאני ששם יש קונספט של דמויות (לעתים)

שני משפטים עלי ועל הבלוג

אנחנו חיים בממדים רבים

ממדים המקפלים בתוכם היבטים גופניים, נפשיים, רוחניים.

מסעות קול ותנועה, כפי שאני מעביר אותם, עשויים לכלול בתוכם נגיעות ומפגשים עם הבטים שונים בתוכינו.